אני בעד UI!

8 ביולי, 2010

ברצוני להעלות נושא שכאוב כמעט כמו שאלת הצורך של האישה לצאת מהמטבח. שהוא "טרמינל vs תצוגה גרפית" (בשמה הלועזי GUI)

אתמול הצטרפתי למפגש שיתוף ידע במטהקפה. הוזמנתי ע"י זוהר, עיניין אותי כרגע יותר GIT ופחות כלי ה-Deployment שעלו לדיון אח"כ. הגעתי עם המקבוק, הזדהיתי בתור תכניתנית ולא חשפנית. הבחורה היחידה בחבר'ה. טוב, לזה אני רגילה בערך מכיתה ט'.
ההסבר של רוני היה מעולה, במקביל אליו הורדתי GIT. לא ידעתי להתמודד איתו on the fly, החבר'ה הראו פקודות טרמינל והסבירו על branching. חיפשתי קליינט ויזואלי, מצאתי והתקנתי את GitX. פה חשוב לציין שיש לי Mac חצי שנה ורק אתמול בלילה מצאתי איך להכנס לטרמינל ואיפה יושב ה-hosts אצלו. אחרי שבערך התאפסתי על צורת העבודה של GitX, שאלתי את השאלה המתבקשת – איך אני מתחברת בתוך GitX למישהו מרוחק שעובד איתי על אותו החומר?
נראה לי אם היו לאנשים בחדר עגבניות – הן כולן היו עפות לתוך הראש שלי באותו רגע! קיבלתי בו זמנית הרצאה על כך, ששימוש בכלי ויזואלי זה לא לתכניתן אמיתי שמבין מה הוא עושה, ש-GUI זה רע ושאני לא אפחד להשתמש בטרמינל כי ממש מהר מתרגלים ואף אוהבים את זה ממש.
אני אמנם עדיין קצת פוחדת מאנשי לינוקס, אבל התעקשתי על שלי והצלחתי לסחוט הודעה שזה לא שGUI רע כקונספט, אלא ל-GIT אין GUI חזק מספיק.

ופה אני רוצה להעלות שאלה:
האם יש בנות שמתעסקות באופן סורס?
האם הגברים, שידועים כעם שיכתוב קוד גנרי גם אם צריך לשכפל lorem ipsum יותר משלוש פעמים בנושא של GUI מעדיפים לעבוד קשה רק כדי להאכיל את הסטיגמה שתכניתן טוב הוא תכניתן טרמינל?
ואם התשובה לשאלה האחרונה היא לא, למה כדי להשתמש באופן סורס צריך לעשות תואר במדעי המחשב?

disclaimer: אני שומרת על זכותי להשתמש בטרמינל ומבקשת לציין כי פיתוח בכלים ויזואליים הוא אכן לכוסיות וגרפיקאים בלבד.

אתרים חוצפנים

1 באוקטובר, 2009

אתר שחוצפתו גרמה לכך שאני אכתוב פוסט חדש אינו ישראלי, אך מדגים עקרון מעניין שלדעתי כדאי להתייחס אליו.
כבר שתי גירסאות של IE יצאו עם תאבים (אם אתם משתמשים בIE6 – לכו מפה ואל תחזרו עד שלא תעדכנו את הדפדפן לגירסא סבירה!). תאבים זה פינוק – אפשר סופסוף לראות את ה-eclipse והפוטושופ בשורת המשימות שלי ולא צריך לדפדף חמש פעמים כדי להגיע לתכנה החדשה שפתחתי לפני רגע. התאבים גם דורשים התייחסות מתוך האתרים – אם קודם זה היה רק טעם רע לשנות את גודל החלון – עכשיו זה כבר פשע ברמה של ועדת ג'נבה. אחים שלי! מפתחי אתרים! אם האתר לא יודע להתמודד עם חלון שאיננו full screen – משהו בקוד והעיצוב שלכם דפוק ברמה עקרונית. כן, אני אגדיל את החלון אם תראו לי תמונה בגובה 900 פיקסלים, אבל ברשותכם – אני מעדיפה שביום רגיל הדפדפן שלי יהיה בגובה חצי מסך. כי ככה נוח לי.
אז מה – עכשיו יש לי דוגמא מצחיקה להתמודדות של תכניתן שונה מהממוצע עם בעיית החלון הקטן:

דוגמא להתמודדות עם גובה דפדפן לא מספיק

דוגמא להתמודדות עם גובה דפדפן לא מספיק

המצחיק בזה הוא שכל ההתעסקות והבקשות הן בשביל זה:

יפה שטרחתם

יפה שטרחתם

חשוב לציין שצילומי המסך הוקטנו ביחס של 1:2 ולא בוצע בהם שום שינוי אחר.

ועכשיו לסיכום: לדעתי זה פתרון חמוד, אך לא עומד בקריטריוני שמישות או בקריטריוני ההיגיון הבריא. כעקרון – האתר אמור להיות מסוגל להתאים את עצמו לגובה ורוחב חלון העומד לרשותו במידה סבירה. ואם אני פתחתי את הפורטפוליו שלכם ויש בו צילום מהמם של יפו בגובה 900 פיקסלים, תסמכו עלי, אני אגדיל את הדפדפן למקסימום כדי שגם אלה שעוברים מאחורי יוכלו להנות.

אין נביא בעירו

27 ביולי, 2009

שאלתי בפייסבוק את כל 355 חבריי — "האם אתם משתמשים ב-RSS?" קיבלתי תגובות משעשעות — אפשר לקרוא אותן פה. וכל זה כאשר לפני כשבועיים הטמעתי בעבודה לינקים ל-RSS לכל ערוצי האתר. ו-355 חבריי כולם הרי משתמשים מתקדמים באינטרנט ועושי Networking מצליחים, הרי כבר יש להם פייסבוק (חהחה).
ואז נזכרתי שלי אין אפילו חשבון ב-google reader ובעצם אני בעצמי כמעט אף פעם לא קוראת RSS. לי יש תירוץ — לי יש חשבון LiveJournal שעושה סינדיקציה לכל אותם RSS-ים שאני לא קוראת ברידר (יש לי 6 כאלה, אם אינני טועה).

אז על מה רציתי לדבר איתכם? האם אתם קוראים קבועים של אתר כלשהו חוץ מפייסבוק ו-ynet? אילו אתרים? ואיך אתם קוראים אותם, כל יום זוכרים לבוא ולהתעדכן או שרשומים לתפוצה או ל-RSS?
בנוסף, מה דעתכם על טוויטר? (אפשר למצוא אותי שם ב-lettuce_co_il@)

כל מה שרציתם לדעת על קופירייטינג ולעולם לא תלמדו

16 ביולי, 2009

לא על ה-HTML לבדו — אני בודקת אופציות שונות ומשונות למשוך אתכם לכאן, יקרים שלי. כמו קורס קופי בתרצה גרנות, למשל. מצאתי את הגברת בגוגל, קראתי קצת המלצות (כמובן שההמלצות קיבלו מיקום יותר אטרקטיבי בגוגל מהאתר התדמיתי עצמו), פתחתי דפדפן ו…מיד סגרתי את התאב, כמו שהייתי טורקת את הדלת בפנים של מוכר שואב אבק קירבי. מנחשים? נכון! מוסיקת רקע בעוצמת "השכן האערס". אז כן, הם בחרו בפלש כדרך הקלה להמנע מבעיות חוסר תאימות בין דפדפנים, אבל כמו שהיינו מצפים, פספסו ביוזביליתי (שמישות!). בועה ענקית עם סיסמה צפה all over התפריט רב הנושאים המעניינים ומפריעה לי לקרוא. גדול. אני אעדיף את השדות והבורים, על הקופי חסר העומק שלכם.
אם נתמצת:
1. האתר שלכם אמור להיות קריא. עיקר האינטרקטיביות שלו הוא בטקסט, מוסיקה ברקע נועדה למשחקי תפקידים ואתרים מהסוג "הבן דוד של השכן שלי למד לתכנת בתיכון"
2. 14 אייטמים בתפריט – בול פי שתיים ממה שצריך להיות בתפריט שאפשר להשתמש בו.
3. אם אתם עושים דאווינים, תשתדלו שזה לא יהיה על חשבון הטעם הטוב וההגיון הבריא. והקריא.

הכל אפשרי. אם רוצים.

11 ביולי, 2009

טסטי לחו"ל. לכם לא אכפת – אתם עוד לא מצפים ממני לפוסט ביום ולכן לא שמתם לב. אני דווקא כן מצפה מעצמי, אך לצערי אני נאלצת להמשיך לעבוד בעבודה עם משכורת. בכל מקרה, ברור שהשתמשתי באינטרנט לקניית הכרטיסים. הטיול לא היה מתוחכם מדי, סך הכל תל אביב – מוסקבה, מוסקבה – סנט פטרסבורג והפוך. לשני אנשים. עם תאריכים שונים של טיסות מוסקבה – סנט פטרסבורג ובלי טיסות חזרה (חזרנו ברכבת, וגם לה יש אתר!). התאריכים לא קריטיים, מה שכן, חשוב ששני האנשים יהיו בסט.פטרסבורג ב-22 ליוני ואחד האנשים נאלץ לבלות שבוע עבודה שלם במוסקבה.

מסלול פשוט, הכולל 3 עצירות.
אופיר טורס
חברת תעופה רוסית s7, סיביר לשעבר
ו-אתר הרכבת הרוסית שמשתתף בפוסט הזה בעיקר בתור אתנחתא קומית – ראיתם את הלוגו שלהם? מזל שלא מדובר בחברה ישראלית :)

אז יאללה, נטוס.
עזבו שאופיר טורס נראה כמו סרט רע ב-firefox (עוד לא התרגלתם? ברור שכן!) מה שכן, חיפוש הטיסות בו סטנדרתי לכל האתרים בארץ ומתוחכם בערך כמו תולעת. מחפשים טיסה שיוצאת ב-10.6 וחוזרת ב-24.6. אין טיסה ישירה. 10.6 עד 23.6. אין. 11.6 – 24.6. אין. קורס מתמטיקה בדידה באוניברסיטת תל אביב ילמד אתכם לחשב את כמות האופציות העומדות לרשותינו בבחירת הטיסות. ניסיתי להתקשר לסוכן שלהם – לו יש את אותו החיפוש בדיוק והוא גם לא יכול לחפש ביעילות. אז לקחתי לוח שנה ועפ"יו הצלחתי להגיע לתאריכי יציאה אפשריים – 12, 13 או 14 ליוני, וחזרה ב-25 ועד 27 ליוני, מה שצמצם את החיפושים שלי לתשעה. בכל פעם שעזבתי את המחשב או עשיתי BACK בצורה גסה מדי הטופס התרפרש, אבל בסופו של דבר ניצחתי ומצאתי טיסה למוסקבה במחיר שבחורה שעובדת במשרה מלאה יכולה להרשות לעצמה. יש!

עכשיו לטיסות הפנים. שוק טיסות ה-low cost מתפתח במהירות האור לאחרונה, מה שמאפשר לטייל באירופה במחירים מצחיקים וברוסיה במחירים מצחיקים קצת פחות, אך עדיין זולים מהרכבת. אנא מכם, כנסו לאתר S7 והתרשמו מהעיצוב והחיפוש. זוהי חברת סיביר הידועה לשמצה על מטוסים שנפלו והשירות ה"רוסי". הם עברו מיתוג מחדש ע"י חברה אנגלית שאיננו זוכרת את שמה כרגע, שיפרו את השירות, קנו עוד כמה מטוסים יד שניה וצבעו אותם בירוק (שבמציאות זה נראה מגניב לאללה!). אבל עיצוב ומיתוג זה בבלוגים אחרים, פה אנחנו דנים על שמישות. נכון שטפסי החיפוש נראים דומים?
טופס חיפוש
אבל ב-S7 לא תראו אותי מבזבזת חצי יום עבודה על חיפוש הטיסה הזולה ביותר. למה? כי בפנים (למזלי) החיפוש הרבה יותר חכם: אם אתם גמישים בתאריכים, בכל שלב ניתנת לכם האפשרות לשנות את התאריך. בשלב הראשון תוכלו לראות אם באותו חודש יש טיסות זולות יותר מהיום שבו אתם מתכננים לטוס (נכון שבשביל סכום סמלי של 30$ אנחנו תמיד נשמח קצת לעדכן את התכניות שלנו?) ואז אם יש באותו היום מספר טיסות – נוכל לבחור את השעה הכי מתאימה (או לשנות שוב את היום אם אנחנו פתאום לא מרוצים.
למה זה קשה לעשות את זה, חוץ מכך, שבארץ נוהגים לנקוט בגישה של "יש לי בן דוד, הוא לומד תכנות בתיכון ויש לו פוטושופ במחשב, הוא בטוח יוכל לעשות לי עיצוב"? מהסיבות האמיתיות אני יכולה לנחש שחברות התעופה לא ירצו להפריד טיסות הלוך וחזור ולתת להן מחיר הגיוני – הרי כך הם חס וחלילה יחזרו עם חברה אחרת! מה שכן, באירופה כל ה-low cost כבר מזמן עשו את זה. ואופיר טורס קוראים לעצמם מנוע חיפוש טיסות low cost. הם אפילו תקעו בעמוד שלהם wordart שאומר את זה. לך תבין.

ועכשיו לקוריוז. אתר הרכבת הרוסית גם הוא אתר לא לגמרי ברור. לכם הוא לא יהיה ברור גם כי הוא ברוסית. לי יש לפחות את הרוסית, אבל האתר עדיין לא ברור. לפני הטיסה חשבתי להזמין כרטיסים לרכבת, התעסקתי איתו והבנתי שקודם כל צריך להרשם ורק אז יתנו לכם לנסות ולחפש. בסוף לא היינו בטוחים מתי נחזור ולכן העדפנו להשאיר את הנושא לכשנהיה כבר שם. ברור שזה נדחה לרגע האחרון ומצאנו את עצמינו מול קופה סגורה ביום לפני הנסיעה המתוכננת. ניסינו לקנות את הכרטיסים באינטרנט דרך האייפון. לא משהו, אני חייבת להגיד לכם. הכל אמנם עבד, אבל כשכל האותיות הקטנות – עוד יותר קטנות, אתה עצבני ורעב – זאת לא האופציה שצריך לשכול. בקיצור, הגענו לסוף התהליך וגילינו שאין כרטיסים טובים ממש. לכן אמרנו שננסה בקופה ביום למחרת. קמנו בשעה הזויה כדי להגיע לתחנה ב-8 בבוקר, ובקופה הסתבר שיש כרטיסים בדיוק כמו שרצינו, לרכבת המגניבה ובמדפים התחתונים. רבות דנו בסיבה לכך שלא מצאנו את הכרטיסים האלה באתר והגענו למסקנה שיש מסדי ניתונים נפרדים לקופות ולאתר. לא ברור מה פשר העניין, אבל זה משהו שימושי אם אתם נוסעים. ופה אנחנו מדברים על שימושיות, לא?

בקטנה – סיסמא על הדרך

10 ביוני, 2009

בעודי מדבגת כפתור "הוסף לינק ל-twitter" בעבודת היום שלי, עליתי על באג usability מהמם, ממש בכניסה לאתר. לרב אני גולשת בדפדפן FireFox, אך בעבודה, מתוך אילוץ של "הרוב" אני בודקת את הקוד קודם כל ב-IE7. ב-IE אני לא בתוך ה-twitter, לכן אני כל הזמן מקבלת את מסך ה-Log In.
היום, בבדיקה הסופית שוב נפתח המסך, במהירות הבזק הקלדתי את שם המשתמש שלי, TAB לשדה הבא וסיסמא. אופה, העמוד (או IE7) הקפיץ אותי חזרה לשדה שם המשתמש, שניה לפני שהקלדתי את הסיסמה. עכשיו מנהלת הפרוייקט שלי יודעת עד כמה הסיסמה שלי מטופשת. כל הכבוד.

עוד על שופינג ומוצרי חשמל באינטרנט

9 במאי, 2009

בתור בחורה אני חייבת לכתוב על שופינג. בפעם שעברה זה היה קומקום ועכשיו (בתור בחורה ביתית אמיתית) קניתי תנור אפיה. בתור חנונית אמיתית — מראש שאלתי בקבוצות דיון מה המודל המומלץ וחרשתי על אתר זאפ. מצאתי את תנור במחיר 1,590ש"ח בחנות Best Buy, למזלי לאלה יש אתר סביר, מענה טלפוני מהיר כברק ומוכרים אדיבים לאללה. מה שכן, יש להם משחק מהמם בעמוד שמציג את הסניפים. הוא נקרא "נסה לבחור לך סניף". אפשר לשחק בפיירפוקס – מעבר עם העכבר על כל אחד מהעיגולים המסמנים סניפים מעלים אותו מהמפה. למזלינו הסניף לא נעלם פיזית, מה שמביא אותנו לחלק השני של הסיפור, קצת פחות משעשע.
קבעתי עם המוכר עוד ביום שלישי, אבל כל פעם היה סידור חדש שמנע ממני להגיע. לבסוף הגיע מוצ"ש – היום או לעולם לא, אמרתי לעצמי, לבשתי טרנינג ונסענו לבני ברק. שם הוציאו לנו את התנור מהמחסן וצ'יק-צ'ק החתימו אותי על חיוב של 1,999 ש"ח. כשקלטתי מה קרה, הכרחתי את המוכר להכנס לזאפ. הוא ראה שהמחיר הוא באמת 400 שקל פחות — בלי דיבורים מיותרים ביטל את החיוב והעביר את התנור במחיר זאפ. אז חשוב — שימו לב, אם אתם קונים משהו בחנות פיזית שמפרסמת בזאפ, תוודאו שהמחיר הוא באמת אותו מחיר שראיתם באינטרנט.

"זה דפוק" ו-"כלום לא עובד"

5 במאי, 2009

אין שילוב מילים היכול לשגע מפתח יותר מהשניים האלה. אני מסתכלת על העמוד ולא מבינה למה הגרפיקאי בוכה ואיש התוכן מתעוות בהתקף זעם בלתי נשלט. אני מפסידה במלחמת ה-usability מראש, הרי שאת רב העבודה היו אמורים לתכנן המנתחים (שלא קיימים) ולעצב הגרפיקאים של סטודיו מנטיס המהמם (שבמקרה של האתר שלנו הלכו לאיבוד עוד ביישור הרכיבים בצד ימין)
מה שכן – ביכולתי להמנע משטויות כדוגמאת עמוד החיפוש של אופיר טורס אשר ברב מהממותו שומר את הערכים שהכנסתם בטופס החיפוש גם אחרי שעשיתם Back מהתוצאות, אבל מציג אותם בדיוק כשסיימתם להזין בטופס חיפוש חדש וכיוונתם את האצבע לכפתור "חפש". אם יש לכם עין של נץ – ניצלתם ובאפשרותכם לבחור מחדש את הערכים בתיבות. אם לא – חבל, כי פשוט תחפשו שוב את הטיסה להודו, כשבעצם אתם באים לטוס לסבתא בהונגריה.

בתור מפתחת אני יודעת בדיוק איך ולמה זה קרה. בתור משתמשת האתר — זה דפוק וכלום לא עובד.

לטובת גוגל יאמר (כאילו שצריך)

24 במרץ, 2009

במשא קידום דפדפן ה-CHROME המפתחים של גוגל יורדים מן האולימפוס ופונים דווקא למנהלי הפיתוח של האתרים הגדולים בארץ. מסע ההסברה שם דגש על כך, שהתאמת האתר לדפדפן CHROME הינה פשוטה ולא תדרוש יותר מיום פיתוח. יתר על כן, הם נותנו לנו פתרון להפעלת Windows Media Player בצורה תקינה בכל הדפדפנים!

בקצב הזה, לא יהיה לי מה לכתוב פה (yeah, right!)
בקרוב: דעתי על ISOC והרשת הסמנטית

עם הפנים לצרכן

1 במרץ, 2009

קהל הקוראים (שניהם) התלוננו על כך שאינני מפרטת מספיק למה האתרים על הפנים. התלונות הגיעו בנושא הפוסט הראשון. לדעתי הם פשוט לא טרחו לעקוב אחרי הלינק כי אם היו — השאלה "למה זה רע" לא היתה עולה בכלל. אך בכל זאת — אני אפרט.

1. usability
האתר הנ"ל איננו שימושי לי אישית בשעת החיפוש. רציתי שעות פתיחה או לפחות טלפון של סניף שיכול לענות לי על שאלות. מצאתי אמנם את המספר של הסניף אבל זה עדיין לא קירב אותי למידע המבוקש (אבל פה אנחנו מדברים על זה שלא חשבו על הלקוחות בכלל — יוזביליתי של השירות בכלל ולא רק אתר האינטרנט). מעשית, האתר אינו שימושי כמעט בכלל, באתר כזה הייתי מצפה לראות את שירותי החברה, את המחירון, את הכתובות של הסניפים ושעות פתיחתם. חומר מעשי על ניקוי יבש ואיך עושים אותו — אולי בתור 10% מהאתר, אבל לא בתור תוכנו העיקרי. פה יש לנו יחס של 1:10 של מידע לא קשור מול בלה-בלה.

2. SEO
אם לוקח לי שעה למצוא את זה על פי שם החברה — מבחינתי אין לחברה נוכחות באינטרנט, כי אני אחד האנשים העקשניים יותר — הלקוח האמיתי פשוט יחפש "ניקוי יבש" בפעם הבאה.
בנוסף — האתר הנ"ל פותח על גבי פלטפורמה "עשה זאת בעצמך ושלם לדוד", אשר מכנסה לאתר קישור ל"מפת אתר" מהממת שעושה ספאמינג של עוד איזה מיליון קישורים לא מעניינים לגוגל, על כזה דבר אתר מאבד רייטינג במנועי חיפוש וגם אצלי.

3. עיצוב
טוב, אתם לא באמת צריכים שאגיד לכם שתמונות מהבהבות זה נורא שנות ה-90?